פרויקט מיוחד:
רוחות מלחמה
אחת מאהבותיה הגדולות של שפרה היא צילום חורבות.
ביום חורפי אחד, בפברואר 2010, יצאה שפרה לצלם בצפון רמת הגולן. המקום שבו בחרה לצלם – אזור נטוש, שומם, רווי עדויות אילמות למלחמות עבר – היה גם זירת קרב עיקש במלחמת יום הכיפורים. הדרך הובילה אותה אל חורבות המפקדה הסורית המפורסמת. שם, בעודה עוברת ומצלמת בין חדרים הרוסים, קירות שבורים, מדרגות שלא מובילות עוד לשום מקום, גרפיטי על הקירות המפוייחים ומחוררי הפגזים – חשה שזו אינה עוד חורבה שבחרה לצלם, אלא מפגש אישי וטעון עם עברה.
בשנת 1948 נפל אחיה של שפרה, אליהו רבינוביץ' ז״ל, במלחמת השחרור, כשהייתה בת 12 בלבד. עשרות שנים אחר כך, בעודה מתבוננת דרך עדשת המצלמה בעיי החורבות, בתוך הדממה ובתוך קירות המפקדה החרבה – שמעה אותו לוחש באזנה:
"שפרה, זאת מלחמה."
הרגע ההוא הוליד את סדרת הצילומים שלפנינו ״רוחות מלחמה״ – סדרה שבה מוצגות החורבות כפי שהן, וכפי שהן משתקפות בנפשה. מקום אחד, שני מבטים: האחד – פיזי, מצולם, והשני – פנימי, חי.
כך הופכות החורבות של רמת הגולן לא רק עדות לנפילת מבנים, אלא עדות לקול אישי שקם מבין ההריסות – וממשיך ללחוש.
